חמסה, חמסה, חמסה

החמסה היא קמע בצורת כף יד, המשמש להגנה. שמו של הקמע מגיע מהמילה הערבית חמסה, שמשמעה חמש. החמסה מופיעה לרוב בצורת כף-יד סימטרית, עם אגודלים משני הצדדים, ואינה תואמת את כף-היד האנטומית. החמסה נמצאת בשימוש בעיקר על ידי יהודים ומוסלמים, אך עם זאת נראה שמקורה קדום יותר והוא מיוחס לאלת הירח הפיניקית תנית מקרתגו.

באיסלאם החמסה ידועה גם בשם "ידה של פטימה", על שם בתו היחידה של הנביא מוחמד. פטימה קשורה באיסלאם לניסים רבים כמו הורדת גשם. מסופר על פטימה שהייתה עסוקה יום אחד בבחישת קדרה כאשר בעלה עלי הביא לביתם אישה חדשה שנשא (לגברים מוסלמים מותר לשאת על פי ההלכה ארבע נשים). מוכת צער ויגון, פטימה לא שמה לב שהכף שבה השתמשה נשמטה מידה והיא המשיכה לערבב את הקדרה הרותחת בידה החשופה, מבלי לחוש כל כאב. מאז הפכה ידה של פטימה לסמל לסובלנות ולאמונה. חמש האצבעות בחמסה מסמלות גם את חמשת עמודי האיסאלם - חמשת העקרונות המרכזיים עליהם מבוססת הדת.

ביהדות החמסה ידועה גם בשם "ידה של מרים" על שם אחותם של משה ואהרון. חמש האצבעות של החמסה, מייצגות לפי האמונה את חמשת חומשי התורה.

חמסה הפונה כלפי מעלה היא גברית ומשמשת להרחקת עין הרע ולשמירה.

חמסה הפונה כלפי מטה היא נשית ומשמשת בכדי להביא מזל טוב.

מקובל להוסיף סמלים נוספים במרכזה של החמסה, המיועדים לחזק את כוחה של החמסה, כמו דגים, עיניים ומגן דוד.

נהוג לעטר חמסות בתפילות שנועדו להגן כמו תפילת "שמע ישראל", "ברכת הבית" או "תפילת הדרך".